INDEX ו-MATCH באקסל

הצמד INDEX ו-MATCH נשמע מסובך, ולכן הרבה אנשים מדלגים עליו. חבל, כי ברגע שמפרקים אותו לשני חלקים נפרדים — הוא הופך להיות פשוט להפליא. והוא נותן בדיוק את מה ש-VLOOKUP לא יודעת לתת, בכל גרסה של אקסל.

קודם נכיר כל פונקציה בנפרד

MATCH — "באיזו שורה זה נמצא?"

=MATCH(מה לחפש, איפה לחפש, 0)

היא לא מחזירה את הערך עצמו, אלא את המיקום שלו. למשל =MATCH("מזרחי",A:A,0) יחזיר 4 — כלומר "מזרחי" נמצא בשורה הרביעית.

ה-0 בסוף אומר "התאמה מדויקת בלבד", וכמעט תמיד זה מה שרוצים.

INDEX — "תן לי את הערך מהשורה הזו"

=INDEX(הטווח, מספר השורה)

למשל =INDEX(C:C,4) יחזיר את מה שכתוב בתא C4.

ועכשיו מחברים

שמת לב? MATCH מחזירה מספר שורה, ו-INDEX צריכה בדיוק מספר שורה. אז במקום לכתוב את המספר ידנית — נותנים ל-MATCH לחשב אותו:

=INDEX(C:C,MATCH(F2,A:A,0))

בעברית פשוטה: "מצא לי באיזו שורה נמצא הערך שב-F2 בעמודה A, ותחזיר לי את מה שכתוב באותה שורה בעמודה C".

למה בכלל לטרוח? 3 יתרונות אמיתיים

• עובד בכל גרסה — גם באקסל 2010 וגם ב-365. בניגוד ל-XLOOKUP שדורשת גרסה חדשה.
• מחפש לכל כיוון — עמודת החיפוש יכולה להיות מימין לעמודת התוצאה, ואף אחד לא מתלונן.
• לא נשבר — הוספת עמודה באמצע הטבלה לא משנה כלום, כי אנחנו מפנים לעמודות עצמן ולא סופרים אותן.

חיפוש דו-ממדי — הצעד הבא

אפשר להשתמש בשתי MATCH — אחת לשורה ואחת לעמודה — ולשלוף ערך מתוך טבלה שלמה לפי הצטלבות:

=INDEX(B2:E20,MATCH(G2,A2:A20,0),MATCH(H2,B1:E1,0))

שימושי מאוד בטבלאות תעריפים: שורה = מוצר, עמודה = חודש, והתוצאה היא בדיוק המחיר בהצטלבות.

שאלות ותשובות

מה הלאה?

סדנת פונקציות חיפוש מתקדמות עוברת על כל הצמד הזה בליווי אישי, עם תרגול על קבצים אמיתיים — כי את ההבדל בין "ראיתי הסבר" ל"אני יודעת לעשות" עושה התרגול.